פנו אלי
מאמרים נוספים
Please reload

המלצות נוספות
Please reload

כשאיניגו מונטויה מגיע להרצאה

"Hello, my name is Inigo Montoya, you killed my father, prepare to die"

המשפט הזה הוא דוגמה מצוינת לתפקיד החלק הפותח לכל הרצאה. הפתיחה מכינה את השומעים למה שיבוא לאחר מכן. כשהיא כתובה נכון ומוגשת היטב היא כלי לשיפור איכות ההאזנה של השומעים.

 

 

 

פתיחה היא לא רק פתיחה אלא כלי בידי מרצה שרוצה לשפר את איכות ההאזנה של השומעים. מי שמצליח לעשות זאת הוא לא המרצה המתחנף או הדרמטי. מי שמצליח להכין את השומעים ולשפר את איכות ההאזנה שלהם הוא מי ששולט ברזי הקלאסיקה, מי שיודע מה השאלות המעניינות אותם ונותן תשובות בפתח דבריו - מה נושא ההרצאה והתכנים, מי המרצה ומה הסמכות שיש לו להציג את הנושא, כמה זמן זה ימשך ובעיקר לשם מה הם יושבים שם.


רוצה להתמקצע כמרצה ולשלוט במבוא הקלאסי? הנה חמשת חלקי המבוא הקלאסי, תפקידיהם וכיצד להציגם 

  1. נושא ההרצאה – מדובר בפשטות בקריאה של כותרת ההרצאה בצירוף המילים "הנושא עליו אדבר הוא..."

  2. הצגה עצמית – הקהל רוצה לדעת מי אתה ומה זכותך לעמוד ולדבר מולו בנושא מסוים. בדרך כלל מקובל להציג שם מלא, תפקיד, השכלה וכל פרט אחר שרלוונטי לתוכן ההרצאה ומקנה לך את הלגיטימציה לדבר על הנושא.

  3. הגדרת המטרה – הקהל רוצה לדעת לשם מה הוא מאזין ובאיזה אופן הוא אמור לעשות שימוש במידע שתציג בפניו.

  4. הצגת תוכן העניינים להרצאה – כדי שאנשים יוכלו לעקוב אחריך, חשוב מאוד להבהיר להם מה הם הפרקים בהרצאה. כמו כן, רצוי להסביר מה הערך של הפרקים המסוימים הללו, ומדוע זה הסדר שלהם. מדובר בשקף האג'נדה/תוכן העניינים. תוכן העניינים מסביר לשומעים כיצד תשיג את המטרה עליה הצהרת ולכן אמור לכלול רק פרקים או נושאים המשרתים מטרה זו. סיכום ודיון הם חלק מהמפגש כולו אך אינם חלק מתוכן העניינים.

  5. משפט מעבר לפרק הראשון – כדי להשלים את הופעתך המקצועית (מרצה שמוסר לשומעים את כל המידע הדרוש להם בתחילת ההרצאה, ועושה זאת כלאחר יד, כמי שמכיר את התוכן היטב ולכן עומד ומדבר איתם, לא מקריא להם, אלא מסתכל אליהם ומזמין אותם להיכנס להרצאה) עליך להמשיך את "הזרימה" ולעבור בנחת לפרק הראשון, להתייחס לזה כאל המשך ישיר של דבריך ולא כנושא חדש. במקום לומר "או.קי, אז בואו נתחיל", כדאי שתוביל את השומעים לפרק הראשון כשאתה אומר "אם כן, הנושא הראשון עוסק ב...".

שים לב לגבי סדר החלקים במבוא. רק משפט המעבר צריך להיות אחרון. נושא ההרצאה, ההצגה העצמית, המטרה והצגת תוכן העניינים יכולים להתקיים בכל סדר שהוא, כל עוד הוא נוח לך כמרצה והגיוני בעיניך.

 

שלושה מצבי קצה שמייתרים כמה מחלקי המבוא הקלאסי

  • מתי לא צריך להציג את עצמך – כאשר כולם מכירים אותך ואת הקשר שלך לנושא.

  • מתי לא צריך להציג מטרה – כאשר כל המרצים מציגים את אותו נושא ובעבור אותה מטרה, מספיק שהמרצה הראשון יציג זאת.

  • מתי לא צריך להציג את מהלך ההרצאה – כאשר כל המרצים קיבלו את אותו template ולכן, כל הנוכחים בחדר כבר שמעו מהמרצה הראשון את מהלך ההרצאה, או שכולם כבר יודעים זאת מראש.

מה מבטיח שזה יעבוד: קודם כל מימד הזמן. מומלץ להקדיש למבוא 5%-7% מהזמן הכולל של ההרצאה. קצר, תמציתי ומדויק. זו רק הפתיחה, לא ההרצאה.

שנית, לדעת רק את החלק הזה בעל פה. אחרי הכל מדובר בפריטי מידע שעבורך הם בסיסיים. אתה יודע את שמך ונושא הרצאתך. אתה יודע מה הם הנושאים שתציג וברגע שהגדרת מטרה בנוסח "מטרת המפגש שבסיומו יהיו לכם די פרטים על מנת לקבל החלטות בנוגע לתקציב" אתה אמור להיות מסוגל לזכור אותה. אל תקריא את המבוא, ספר אותו או שתף בו את הקהל בעודך מסתכל עליו בעניין ואולי גם בחיבה. 

  

לסיכוםהדרך בה אתם פותחים את ישיבת הצוות הבאה, הסיכום השנתי הבא או את כנס הלקוחות הבא, יכולה לגרום לאנשים להתייחס טוב לחשיבות הדברים הנאמרים אם תהפכו את האמור לעיל לחלק מארגז הכלים שלכם.

 

 

לסיום, העברת מסרים היא לא מתת אל כי אם מיומנות שאפשר ללמוד ולשפר. במיוחד כשמבינים שכמעט כל היבט של תכנון הרצאה והופעה הוא עניין טכני בלבד. המאמר הזה עסק בהיבט הטכני של פתיחה. 

בהצלחה

 

 

רוצים להבין איך אני מלמדת אנשים לפתוח בצורה חכמה ומעניינת כל נושא בעברית או באנגלית?

 

 

רוצים לדעת אילו עוד מיומנויות פרזנטציה אני יודעת לטפח? צור קשר

 

 

 

Share on Facebook
Please reload